פסק-דין בתיק ת"א 16187-11-08

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         בפניי תביעה כספית בעילה חוזית, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד,  בתשלום סך של 11,630 ש"ח ואת נתבע מס' 2 בסך של 102,130 ש"ח, ליום הגשת התביעה, 30.11.08.

2.         התובעת, מחצבות כפר גלעדי בע"מ, עוסקת בייצור ושיווק חומר מחצבה ובטון.

            נתבעת מס' 1, חב' א. דרדרי בע"מ, עוסקת בעבודות כבישים (להלן: "הנתבעת"), ונתבע מס' 2, מר אליעזר דרדרי, הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת (להלן: "הנתבע").

3.         בין התובעת לבין הנתבעת התקיים קשר עסקי רב שנים ובמהלכו סיפקה התובעת לנתבעת חומרי מחצבה ובטון.

4.         ביום 29.7.04 נערך ונחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם לאספקת בטון והנתבע חתם על ההסכם כערב להתחייבויות הנתבעת (להלן: "הסכם הבטון").

5.         ביום 2.9.04 נערך ונחתם בין מועצה אזורית מבואות החרמון, מצד אחד, לבין מי מהנתבעים, מצד שני, הסכם, לפיו מסרה המועצה לביצוע מי מהם עבודות שיקום כבישים ביישוב מרגליות המצוי בתחום סמכותה (להלן: "הסכם עבודות הכבישים").

            יצויין כי בין הצדדים בעלי הדין מחלוקת באם הסכם עבודות הכבישים היה בין המועצה לבין הנתבעת, כטענת הנתבעים, או שמא בין המועצה לנתבע באופן אישי, כטענת התובעת.

6.         ביום 13.12.05 פנתה התובעת בהצעת מחיר המופנית ל-"א. דרדרי" לאספקת תערובת אספלט מסוג "אמביט" ו-"עמיעד". הנתבע חתם באופן אישי וללא חותמת הנתבעת על ההצעה במקום המיועד לחתימת המזמין, אולם הוא לא חתם במקום המיועד לחתימת הערב להתחייבויות המזמין. אין חולק כי ההצעה הנ"ל השתכללה לכדי הסכם מחייב (להלן: "ההסכם הראשון").

7.         ביום 28.3.06 פנתה התובעת בהצעת מחיר נוספת ל-"א. דרדרי" לאספקת תערובת אספלט מסוג אמביט ובזלת ליישוב מרגליות . במקום המיועד לחתימת המזמין בהצעה הנ''ל הטביע הנתבע את חותמת הנתבעת ומעליה הוא הוסיף את חתימתו, אולם הוא לא חתם על אותה הצעה במקום המיועד לחתימת הערב ובכלל לא מולאו בה פרטי הערב. אין חולק כי גם ההצעה הנ''ל השתכללה לכדי הסכם מחייב (להלן: ''ההסכם השני'').

8.         התובעת הנפיקה על שם הנתבעת שתי חשבוניות כמפורט להלן:

א.         חשבונית מס מס' 06009 מיום 31.3.06 על סך של 71,487.33 ש"ח (כולל מע"מ) בגין חומרי אספלט אשר סופקו, כעולה מהחשבונית, לאתר העבודה ביישוב מרגליות (להלן: "החשבונית הראשונה").

ב.         חשבונית מס מס' 08038 מיום 31.5.06 על סך של 16,991.64 ש"ח (כולל מע"מ) בגין אספקת חומרי אספלט לאתר עבודה בקרית שמונה (להלן: "החשבונית השנייה").

            שתי החשבוניות לעיל יקראו להלן, ביחד: ''החשבוניות''.

9.         התובעת ניהלה כרטסת הנהלת חשבונות על שם הנתבעת הכוללת את מלוא יתרת החוב הנטענת בתביעה, הן החלק המיוחס לנתבעת והן החלק המיוחס לנתבע באופן אישי (להלן: "כרטסת הנהלת חשבונות").

10.        ביום 15.4.07 פנה ב"כ התובעת לנתבעת בדרישה לסילוק מלוא החוב נשוא התביעה (להלן: "מכתב הדרישה") ומשלא פעלה הנתבעת לפי דרישתו, הוגשה תביעה דנן.

טענות הצדדים בתמצית:

11.        לטענת התובעת, ההסכם הראשון נערך ונחתם בינה לבין הנתבע באופן אישי ומכוחו היא סיפקה לו את חומרי האספלט שביחס אליהם הונפקו החשבוניות, לפיכך, על הנתבע לשאת באופן אישי בחוב בגין אותן חשבוניות והמגיע לסך של 86,128.97 ש"ח ליום הגשת התביעה.

            זאת ועוד, בהתאם להסכם הבטון סיפקה התובעת לנתבעת בטון ובגינו נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת בסך של 11,630 ש"ח ליום הגשת התביעה. ביתרת החוב הנ''ל יש לחייב את שני הנתבעים, הנתבעת בתור מזמין והנתבע בתור ערב להתחייבויות הנתבעת בהסכם הבטון.